פסק-דין בתיק בר"ע 341/04

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים (כב' השופטת מ' אביב) מיום 27.6.04, לפיו התקבלה תביעת המשיבים לקבלת החזר מחצית משוויו של הטיול לחו"ל בו השתתפו (6,000 ש"ח), וכן הוצאות טיפול רפואי בסך 2,298 ש"ח, זאת כתוצאה מכך שהתובעת 2 מעדה ונחבלה במהלך הטיול ונאלצה לבלות את שאריתו במלון הואיל ולא יכולה היתה להקדים שובה ארצה בהעדר מקום בטיסות היוצאות לארץ.

בהסכמת הצדדים, נדונה הבקשה כערעור,  כאילו ניתנה הרשות.

הרקע העובדתי

1.         המשיבים, אנשים מבוגרים, יצאו לטיול מאורגן בשוויץ ביום 17.8.03 ועד יום 31.8.03. עלות הטיול היתה 3,917 יורו.

            עובר לנסיעתם, ביטחו עצמם המשיבים בפוליסת ביטוח לנוסעים לחו"ל אצל המבקשת "כללית חו"ל". בין השאר על מנת להבטיח שמא תקרה להם תקלה, יהיו מבוטחים באופן שההוצאות הרפואיות יכוסו ע"י חברת הביטוח, ותוחזר להם התמורה ששולמה בעד הטיול.

            המשיבים שילמו בעד הפוליסה פרמיה נכבדת, בשיעור של 1,183 ש"ח. המשקף סך של 79 ש"ח ליום, כפי שעולה מהתיק.

ביום 25.8.03, מעדה המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") ונחבלה קשות. המשיבה נלקחה ע"י מדריך הטיול לרופא מקומי, וקיבלה טיפול ראשוני.

מדריך הטיול הציע למשיבים לאשפז את המשיבה בבית חולים מקומי, ולחלופין, לשהות במלון בו שהתה הקבוצה, כאשר הרופא המקומי יטפל במשיבה באופן שוטף, עד לחזרה לישראל.

המשיבים בדקו באם ניתן לחזור לישראל, ע"מ שהמשיבה תקבל את הטיפול הרפואי הנדרש בארץ מגוריה, ואולם נמסר להם כי אין כל אפשרות להשיג כרטיס טיסה בחודש אוגוסט, מאחר וזו עונת שיא. מכתבה של סוכנת הנסיעות צורף לכתב התביעה.

לאחר התייעצות עם בנם של המשיבים, שהינו רופא שיניים במקצועו, ולאחר שיחה בין הרופא המקומי לבנם של המשיבים, הוחלט כי המשיבים ישהו במלון, כאשר הרופא יטפל במשיבה עד לחזרת הקבוצה לישראל.

המשיבים לא היו מעוניינים לאשפז את המשיבה בבית חולים בשוויץ, על אף שמצבה הרפואי דרש זאת, וזאת מאחר והם אנשים דתיים, שומרי כשרות, והם לא היו מעוניינים לשהות בבית חולים בו אין מצוי אוכל כשר. כמו כן, הרופא המטפל מסר למשיבים, כי על אף שהיה רצוי לאשפז את המשיבה בבית חולים, הוא ידאג שהיא תקבל את הטיפול הרפואי הדרוש, ככל שניתן. מעבר לכך, לו היתה המשיבה מאושפזת, היה על המשיב לשכור חדר במלון הקרוב לבית החולים, והדבר היה מגדיל את הוצאות המשיבים.

במשך כל הימים עד חזרתם לישראל, היתה המשיבה מרותקת למיטתה, כאשר המשיב והרופא הצמוד מטפלים בה, תוך התייעצות יומיומית עם בנם בישראל. המשיב סעד את המשיבה ככל יכולתו, על אף שאף הוא אדם מבוגר, האכיל את המשיבה והשקה אותה ודאג לכל צרכיה.

            בתקופה זו, המשיבים לא הצטרפו לקבוצתם, שהמשיכה בטיול, לא נהנו משירותים כלשהם של בית המלון, ושהו בחדרם במשך כל שעות היממה.

פסק הדין בבית המשפט קמא

2.         בית המשפט קמא קיבל את התביעה במלואה כמפורט לעיל.

בית המשפט קמא קיבל את טענת התובעים, לפיה לא רצו לאשפז את המשיבה בבית חולים בשל אמונתם, וכי השהייה במלון דוקא הקטינה את ההוצאות. כן קיבל בית המשפט קמא את טענת המשיבים כי הם לא המשיכו להשתתף בטיול, כי יש לראות בשהייתם במלון מעין 'אשפוז כפוי', והוסיף:

" אם בחרו התובעים כי האשה תאושפז בבית המלון במקום בבית החולים מן הסיבות אשר פורטו לעיל, אין בהחלטה זו כדי למנוע מהם מלקבל את הפיצוי המגיע להם מן התובעת"

כאמור בית המשפט פסק למשיבים את מלוא הסכומים שנתבעו.

מכאן הבקשה שלפני, שנדונה כערעור.

טענות המבקשת